Saturday, July 24, 2010

UDK BERLIN

עוד השראה מאיקאה

וכך על גבי הקיר או פשוט פיתקאות מוצגים שמות האמנים , במקרה הזה של אחת העבודות שיותר אהבתי


פרט מהעבודה של אלנה שניידר



בעבודת הפינה של אלנה שניידר יש במיוחד אמינות . החומריות , הצבעוניות והרגישות זורמת מפסל ,לרישום ולתצוגת העבודות , החומר הנא , חי לא חי , עיבודים של צורות אורגניות מחומרים פשוטים , ניגודיות בין טבעי למלאכותי יוצרת משחק מעניין שלוקח אותי הלאה , למקומות אחרים ומחשבות על חיקוי ובמיוחד על אמת של אמן .לפני כמה ימים קראתי כתבה על גדעון עופרת שיצא כנגד האמנות בארץ ולקראת סוף הכתבה ציין לטובה את עבודותיה של נטע לי שלוסר , הוא אמר שהחולניות שלה אמינה , הוא מאמין לה .איכשהו דווקא המשפט הזה הרהר בי כבר המון זמן , אמינות של אמן ושל אדם , הם עלו שבכוחם לקבוע עם עבודה טובה או לא . לפעמים כשאני מציירת אני מסתכלת מהצד על הציור שיצא וחושבת לעצמי ,שזה לא ציור שלי . אני אמנם ציירתי אותו ,אבל אני לא נמצאת בו ,הוא לא מייצג אותי .לכן זה ציור לא טוב..



כך נראה חלל





בהשראת איקאה







אחת העבודות שאהבתי במיוחד הייתה של אקסניה פינק ,מעל הכל דבר אחד ,ילדי .אריחי חרסינה
אהבתי את החומריות והצבעוניות הכל כך גרמנית והכל כך מסורתית , התצלום המסורתי באופן שבו הוא מוצג , החרסינה שלא מחוברת אחת לשנייה , והדינמיקה בתמונה בין הדמויות וגם הביצוע הנקי ,המוקפד פשוט קנו אותי . עבודה שהייתי לוקחת הביתה








עבודה של אליאנה הרדייה ,ספינה טובעת .בחלל עם הנול הופיעה העבודה הזו .שקיות ניילון מנופחות צפות ומרחפות בחלל מעל ערימת כוסות פלסטיק מלאות מים . יש משהו לכאורה מאיים בענן הזה שמרחף מעל הכוסות , הכוסות הן כל כך עדינות , חסרות משקל ובאמת יכולות לקרוס תחת הענן .למרות שאסון לא יקרה , האיום מוחשי



גוליאן צובוקובסקי





בשבוע שעבר קראתי בעיתונים על פתיחת תערוכות סוף שנה בבתי ספר לאמנות בארץ , כל שנה , תערוכה שכזו מעלה בי רגשות מעורבים ומזכירה לי את תערוכת סוף השנה שלי .מן נקודה רגישה .גם בברלין יש תערוכות סוף שנה שנפתחו בדיוק במקביל ,גם ב או דה קה וגם בוייסנזה . הראשון מביניהם הוא בית הספר הגדול ביותר בגרמניה לאמנויות ועיצוב . המקבילה הגרמנית לבצלאל . היה לי ברור שאני לא מפספסת את התערוכה הזו , מה גם שבניגוד לתערוכות הללו בארץ שנמשכות כשבועיים זו נמשכה כ 3 ימים .אז סקרנית מאוד ניגשתי לראות איך נראית תערוכת סוף שנה גרמנית

האמת , בסופו של דבר , התאכזבתי ,מאוד . כסטודנטית לאמנות בארץ היינו כל הזמן מתלוננים על חללי תצוגה לא ראויים , שטחים קטנים מדי ,וששנה שעברה היה גדול יותר . פתאום מול החללים של ה או דה קה , החללים שלנו היו יכלו להשתוות לגלריה רוזנפלד . מה שברור היה , לנו היה יותר ,ויותר טוב .למרות הצפיפות ולמרות שאנחנו טייחנו וסיידנו בעצמנו את הקירות , זה היה נראה טוב .אכזבה שנייה הייתה בעצם העובדה שבתערוכת סוף שנה , לפחות שזו שראיתי כרגע , מאוד קשה להתרכז בעבודות , להתעמק , לחשוב על כוונות , והמעבר מחלל לחלל הופך להיות בקצב מהיר יותר ויותר , החום מציק ופתאום יש רעב , וצפוף , ואחרי מעברים מסטודיו אחד לשני , מעברים בכל סדנאות הדפוס , עבודות שמוצגות במסדרונות , יש חשק ללכת או לראות איזה משהו גדול שירשים , שיירגש שיעשה בום

אבל זה לא קרה . היו עבודות טובות , חלקן מעניינות אבל היה גם את הקצה השני של המנעד , היו עבודות נוראיות . שהעלו בי חיוך ,מהמחשבה ,שאצלנו ,זה לא היה קורה .זה לא היה מוצג
אחד הדברים שהציקו לי במיוחד היה לגלות עבודות שקשורות באיקאה , עם זה החומרים ועם זה דימויים ....:(

אז אולי אצלנו יותר טוב ,אבל ליקטתי כמה מהעבודות שכן מצאו חן בעיניי .

אחת העבודות האפקטיביות ביותר היו לדעתי של הסטודנטית שתווטה שערות אדם בנול . בעיקר משום שהעבודה בנוכחות הסטודנטית הייתה משכנעת . היא פשוט ישבה ושלפה מדי פעם שיער אדם מקופסת השיער וטוותה אותם לפקעות חוטים . משהו בעצם העובדה שהיא וויטנמית (אני מקווה) הפך את מלאכת הטוויה , בעיני , לאותנטית . קל לי לשער שהיא מכירה מלאכה זו , ועוד יותר קל לי לדמיין שזו מלאכה שנעשית במשפחתה מדור לדור . כמובן שהפרובוקציה בעבודה היתה השימוש בשיער .

מאז שעברתי לגרמניה , יש המון חפצים ודברים שמעוררים בי סלידה או מעוררים בי קונוטציות ישירות לשואה .המון דברים שביום יום מעולם לא הטרידו אותי ,אבל בגרמניה המשמעות שלהם הופכת להיות כל כך מועצמת שהיא מכתיבה לי למעשה דרכי התנהגות ,ולכן במקרה זה השיער היה מבחינתי קונוטציה חזקה מאוד . וכמו שציינתי , העבודה אפקטיבית , אבל לא מעבירה משהו שמעבר.


שיער אדם אמיתי






העבודה הבאה הייתה מוצגת בחלל אחר , סמוכה לקיר , נראית לא נראית בחלל ,לבן על לבן ,אבל כשמתקרבים אליה בוקעת מוזיקה בסגנון רוחני , מנגינה בודהיסטית . הפסל כקצה הפודיום נראה כמעיין ,כנווה מדבר שממנו בוקעת המוסיקה . העדינות , הרגישות והמשמעויות שבוקעות מן העבודה מאוד מצאו חן בעיני . במיוחד החיבור בין הפסל הנוכח למגינה .חבל שלא צילמתי בוידאו ... לגבי שמות העבודה והאמנים ,את כולם צילמתי אבל חלקם יצאו בלתי קריאים... סורי





הפסל בחלל

עבודה אחרת שתפסה המון תשומת לב , ולמעשה הוצגה בחלל שהוקדש לבחור אחד גוליאן צובוקובסקי , הייתה חיננית במיוחד , אני מאוד אוהבת פיסול שמדבר בשפה ציורית או לפחות פיסול תלוי על קיר . בעזרת קשיות צבועות יצר הבחור בחיבורים עדינים את העבודה הזו






Tuesday, July 20, 2010

ברלין היא עיר מאוד גדולה ומה שיפה בה זה שלכל שכונה ולכל רחוב יש את האופי שלו ובדרך כלל גם יופי ,לכן לכל מיקום בברלין יש את היתרונות שלו . בהתחלה כשעברתי לגור בעיר היה נראה שרק במיטה ,או בפרנצלאוארברג יש מה לעשות ,אבל עם הזמן אני מגלה שלכל מקום קסם משלו ,אפילו למקומות שבהתחלה הייתי אומרת עליהם -אין סיכוי ,אני מגלה עם הזמן שדווקא ברחוב הנידח ההוא יש איזו חנות מנורות עתיקות מאוד מעניינת ,או בית קפה עם התמחות מסויימת וליד זה גלריה ועוד גלריה ובניין מרתק .אחד האזורים שאהבתי בברלין מן ההתחלה הוא סאביני פלאץ ,שנמצאת במערב ברלין , מקבילה לקודאם ,הכיכר מפרסת על שני צידי הרחוב מצויינת בגינה ירוקה וגדולה בסמוך לתחנת הרכבת הנושאת את שם הכיכר .מסביב לכיכר ,כמובן , בתי קפה ,מסעדות , חנות נעליים מעולה ,חנויות תכשיטים,עתיקות , גלריות ,חנויות ספרים וחנויות ספרים באנגלית .מה שבמיוחד מושך אותי לאיזור כל הזמן היא גלריה שעליה אדבר בפוסט אחר , אבל מה שעוד מרתק אותי הוא פשוט העיצוב , האופן שהסחורה בחנויות מוצגת וממוצבת , אחת החנויות שממש עושות לי חשק להכנס כל פעם היא חנות לבגדי ילדים ,שההשקעה בחנות היא עצומה והופכת את החנות לחוויה . גם חנות עיצוב שנמצאת בסמוך עיצבה את החנות בגדש על צבעוניות וכל נישה מעוצבת כפינה בבית כך ויש להם מוצרי טקסטיל מן היפים שראיתי בברלין.
Emma & Co

Emma & Co


Emma & Co




Emma & Co ,Niebuhrstrasse 2 ,Berlin



Hannelore ,Günther



Hannelore,Günther



חנות קרמיקה -עשה זאת בעצמך



בית קפה -שוקולד Nibs,



חנות לעיצוב ממצרים



Nibs




חנות ספרים שמורכבת מ 4 חנויות ,לכל נושאי העיצוב ,צילום ,אמנות ואדריכלות


SAVIGNY PLATZ

Monday, July 12, 2010

שבוע שעבר היה חם , מאוד חם,האמת שכל השבוע היה חם ,חום של קרטב ל 40 מעלות ללא מיזוג בשום מקום יחכול קצת לבלבל את הדעת ,אז בחום הזה התחלנו לבדוק בריכות בסופי שבוע .הבריכה הראשונה שבדקנו היא הבאדה -שיף בקרויצברג ,המקום נחמד ביותר וקליל , חלקו מחופה בדק וחלקו חול ים עם רציף דק שמוביל לבריכת שחיה שנמצאת בתוך הנהר. באותו יום שהיינו היה הומה אדם וצפוף , מה שדי צפוי ביום ראשון חם עם 30 ומשהו מעלות חום , מוזיקת רקע לא הייתה ,מה שדי השרה תחושת מוזרה ,ההבדל בין קיץ כיפי לקיץ גרמני נעוץ במקרה זה במזיקה ,למרות שאני יודעת שבימים אחרים ולקראת ערב יש הופעות ,מסיבות ומוסיקה .אנחנו נשברנו מהר ,חטפנו גלידה בקיוסק והמשכנו.האיזור ,יותר נכון המתחם ,מכיל מפר האנגרים,אחד של מסיבות ,הופעות ועוד האנגר של פשוט יד שנייה ! חפצים , המון חפצים, האנגר ענק עם ריהוט יד שנייה משנות ה20 ומעלה ,מנורות משנות ה 60 , מכונות כתיבה עתיקות ,ריהוט ,ביגוד ומה לא . אבל זה לא זול ...
על אותו נהר שמקודם היינו בבריכה שבו ,יש איזור עם מסעדות שמוחבאות על גדת הנהר .את האוירה אי אפשר לתאר ..
שבוע לאחר מכן היינו בבריכת שחיה עירונית בקרויצברג ,כניסה דרך אגב ,לכל בריכות השחיה בברלין עולה 4 יורו לאדם ולכן היא גם שווה לכל כיס ולכן גם הבריכות הומות אנשים שלא יכלו לנסוע לשום מקום חוץ מהבריכה שליד הבית.. וכך היה בבריכת השחיה העירונית בקרויצברג ,היה כל כך צפוף , אנשים משתרעים על מגבות על הדשא , על הבטון , שליד הבריכה וליד המלתחות , הבריכות שם היו פשוט מלאות באנשים וילדים , זה היה כל כך נורא שאפילו לא צילמתי תמונות , למרות שסחבתי איתי מצלמה , היינו שעה וברחנו .
עידכון - שבוע לאחר מכן ארעה תקרית בין המאבטחים בבריכה ולחבורת צעירים , ולאחר שהתרחשה עוד תקרית שכזו ,סגרו
את הבריכה ליום שישי אחד כמסר למתרחצים . איכשהו לא באמת הופתעתי ..
כמה מילים על קרויצברג - שכונה במזרח ברלין שגובלת במיטה , איכשהו יצא לה שם של שכונה תורכית למרות שאם הזמן הבנו שזה לא כך ולהיפך ,אמנם יש לה סגנון אוריינטלי יחסית לברלין , מספר חנויות עם ייבוא מהודו , בתי קפה בסגנון הודי , תורכי פרסי וכו ,אבל אחרי הכל מדובר בשכונה אופנתית , צבעונית ומאוד פשוטה ונעימה ,עם המון אטרקציות בסביבתה




פינה בהאנגר רהיטים


המסעדות על הנהר



רחוב בקרויצברג





באדה שיף , אסור לצלם ,אבל חייבים
























Wednesday, June 23, 2010

כמו כל הדברים גם הבלוג הזה מתחיל בסטייה קטנה ,אמור להיות על ברלין ,אבל במקום זה הוא מתחיל בפלמה דה מיורקה,ספרד,עכשיו רק חזרתי ולמזלי הצליח להשיג איזשהו גוון, בהיר מאוד בהיר,אבל יותר טוב מלבן. פלמה דה מיורקה יפיפיה אמיתית ,חוץ מחופים לבנים ומים בצבע טורקיז יש לה גם עיר עתיקה , מהגדולות שנתשמרו באירופה ,אדריכלות ,אופנה ,אמנות ,מסעדות ושווקים.מה שאני במיוחד אוהבת בה ,זו המזרקה שנמצאת בסמוך לחוף.לפני המון שנים ,כשאח שלי היה בערך בן 8 הוא הלך מכות עם אחד הילדים ברחוב , הם רבו על הדשא וכשהוא נפל נתקעה לו היד בברזיה שהייתה קבורה בדשא ובסופו של דבר ,הוא שבר את היד .או שהיה זה ארוע אחר ... בכל מקרה ,לכבוד הגבס הוא קיבל מתנה , חבילת קלפי רבעיות בנושא ערים בעולם עם תמונות בצבע ספייה (זה עדיין היה בשנות ה 80 ),אחד הקלפים שם היה של המזרקה שנמצאת בפלמה דה מיורקה וחודשים שיחקנו בקלפים האלו ,כך שבאיזה שהוא מקום , להגיע ולראות את המזרקה הזו במציאות היה די מרגש ,קצת כמו לכבוש את האברסט האישי שלי .הייתי בכמה מוזיאונים וגלריות אבל די התאכזבתי , יכול להיות שפשוט נפלתי על הפחות טובים ,אבל תמונות מפלמה יש לי



הקתדרלה


הנמל


שיפוץ של בניין - את החזית משמרים ואת כול הבניין הורידו ובונים מחדש

ים וים וים